אנשים חכמים מספקים לנו השראה, ומה שנותר לנו זה לקחת את זה ולממש.

אני מודה שכל הנושא הזה של המחאות מאד מציק לי. לא המחאה עצמה, אלא הפילוג שבינינו. ישנו משפט מאד מפורסם שאנחנו משתמשים בו בלי הפסקה: "ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום". אבל אדם הוא אדם מורכב ולא טפט.

אך מי מגדיר למה זה מכוון?

👈 כשמדברים על דת, כנראה הכוונה לדתות השונות אך האם זה כולל גם את הזרמים השונים שבדת?

אחת מהבעיות במושג "דת" היא שכל אחד מגדיר את דתו כחשובה או אמיתית או נכונה יותר מכל השאר. וכך נוצרת כפייה דתית וכפייה חילונית. אלה רוצים שאלה יכבדו ולא יתערבו או ישבשו את הווי חייהם. אלה רוצים שיכבדו את השבת ואלה רוצים שיכבדו את זכותם ללכת לים בשבת, בין היתר.

👈 כשמדברים על מין, אז יש כאן התייחסות בעיקר לעניין הדרת נשים, העדפת גברים מבחינת שכר ותעסוקה, כפייה מינית של גברים על נשים, טענה של גברים על התגרות הנשים בחשיפת גופן, אך יש גם את כל הגוונים האחרים שנוגעים להגדרת אדם את מינו ונראה שאין לזה סוף – הומוסקסואליים, טרנסג'נדרים, פוליאמורה, אסקסואליים, ועוד מגוון של העדפות מיניות שלא נשמרות בחדרי חדרים אלא דורשות הכרה בזכות ביטוי גם במרחב הציבורי ובכלל המערכות במדינה כולל מערכת החינוך והבריאות והמשפט, בין היתר.

👈 וכשמדברים על גזע, מה זה בכלל? דווקא בימינו אין מצב שמישהו יגדיר גזע, אלא מי שמגדיר עצמו חלק מגזע מסוים. ערבי זה גזע? צבעים בעור זה גזע? אך המושג גזעני מתפשט ושגור בפינו והוא נושם בתוך החברה האנושית.

👈 וכשמדברים על לאום, האם אנחנו באמת מבינים מה זה אומר? על פי ההגדרה, לאום זה שם שניתן לקבוצת אנשים בעלי זהות לאומית משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית בזיקה לטריטוריה מסוימת. ומכאן כבר ברורה הבעיה. בניסיון האנושות להפוך לאחת, צצות יותר ויותר קבוצות הדורשות זכות להגדרה עצמית במדינה ריבונית בהקשר לטריטוריה שאיכשהו קשורה אליהן במהלך ההסטוריה.

וכך יוצאים כפטריות אחרי הגשם, זה אחר זה, כל המגדירים עצמם בתוך הקטגוריות, למחות על זכויותיהם הפרטיות בתחום הדת, המין, הגזע והלאום. וכל אחד רוצה את פיסת השמיכה לעצמו, את חתיכת הסל לעצמו ודורש שיסתכלו רק על מצוקתו כי בעיניו, היא יותר גדולה משל כל השאר.

ואני אומרת – האם איננו רואים שכולנו מבקשים את אותו דבר?

הדבר היחיד שנותר לנו לבקש זה שוויון! לא שוויון לכל מגזר וקבוצה, אלא שוויון הזדמנויות, שוויון לחיות, זכות להתקיים בתוך ההוויה האנושית.

שום מחאה לא תצלח, שום מחאה לא תקרב, אלא רק תרחיק אותנו.

לכן אני סולדת מכל מחאה ולא משנה מה היא רוצה לקדם, כי כל מה שהיא רוצה לקדם זה יהיה תמיד על חשבון אחרים.

אני יכולה לכתוב על הקיר שלי בפייסבוק מיליון הודעות יפות על אחדות, על אהבה, על שוויון, אבל האם אני מוכנה גם לדרוש עבור מי שלא כמוני גם רוצה הגדרה עצמית בתחום שבוער בעצמותיו?

האם זה נכון שאני אצא להילחם על זכויותיי הלאומיות ואתנגד לזכויות הדתיות של מגזר כלשהו? האם מישהו יכול לצאת לדרוש הכרה בחופש המין שלו ולהכפיש באותה כפיפה את זכותם של אנשים אחרים לחופש דת?

משהו בבסיס שלנו פגום – ובחזרה לציטוט הפותח –

"שום דבר לא חסר לאנושות מלבד יחסים טובים בין בני אדם"

רק כשנפנים את זה, כולנו! אז נצא יחד לחגוג את החיים, נצא עם דגלים שדורשים ללמוד לקבל את כולם. עד שזה לא יקרה, נמשיך להתבוסס בתבוסת האגוצנטריות של כל צד לעצמו.